שומרי הסף – בתי המשפט, היועצים המשפטיים, מבקר המדינה, ראשי מערכת הביטחון, ועדות הכנסת – אינם פועלים בתוך ואקום. מידת העצמאות שלהם, הלגיטימציה הציבורית שהם זוכים לה, ואפילו הגבולות שהם שמים לעצמם – מושפעים לא רק מהחוק, אלא בעיקר מהתרבות הפוליטית שמסביבם.
במאמר זה נבחן:
-
מהי תרבות פוליטית וכיצד היא משפיעה על מוסדות השלטון
-
מודלים של תרבות פוליטית והשפעתם על שומרי הסף
-
דוגמאות מהשוואה בין ישראל, ארה"ב והונגריה
-
הסכנות של שינויי תרבות מהירים בעידן של פופוליזם
Advertisement
מהי "תרבות פוליטית"?
תרבות פוליטית היא מכלול הערכים, האמונות, הסמלים, המיתוסים והנורמות שמעצבים את אופן התנהלות המערכת הפוליטית במדינה.
היא עונה על שאלות כמו:
-
מהי "לגיטימציה שלטונית"?
-
האם מוסדות עצמאיים נתפסים כחיוניים או כמעכבי שלטון?
-
כיצד הציבור מגיב לביקורת מוסדית?
-
עד כמה מוסדות שומרים על איזון עצמי?
תרבות פוליטית היא רקמה בלתי-כתובה של הסכמה דמוקרטית – וכשהיא נקרעת, החוקים לבדם לא מספיקים.
שומרי סף ותרבות פוליטית: יחסי גומלין
שומרי הסף אינם פועלים רק לפי חוק – הם זקוקים ל:
-
אמון ציבורי שיש להם תפקיד חשוב
-
גיבוי מהמערכת הפוליטית והתקשורת
-
נורמות מקצועיות ותחושת שליחות
-
ריסון עצמי שיאפשר להם להחזיק בסמכות לאורך זמן
כאשר התרבות הפוליטית מדרדרת, קורה אחד מהשניים:
-
שומרי הסף נחלשים ונכנעים ללחצים.
-
הם מתחזקים – אך נתפסים כאויבי העם.
שלושה מודלים של תרבות פוליטית
1. תרבות מוסדית ליברלית
-
שומרי הסף הם עמוד תווך של הדמוקרטיה.
-
קיימת הסכמה רחבה על חשיבות האיזונים והבלמים.
-
גם ממשלות חזקות נזהרות מלעבור את הגבול.
דוגמה: גרמניה. מערכת משפט חזקה, ריסון פוליטי עצמי, תרבות של קונצנזוס.
2. תרבות פופוליסטית-ריכוזית
-
השלטון רואה עצמו כ"שליח העם", וכל מוסד שמגביל אותו – כאויב.
-
הציבור מעודד תקיפות נגד בתי משפט, יועצים משפטיים ותקשורת.
-
שומרי הסף מואשמים בבגידה, והגנתם – מצטמצמת.
דוגמה: הונגריה ופולין. ממשלות חזקות שפורקות מוסדות עצמאיים תוך עידוד ציבורי.
3. תרבות פוליטית היברידית
-
שומרי הסף קיימים ונחשבים חזקים – אך האמון בהם נשחק.
-
קיימת קוטביות פוליטית חריפה: חצי מהציבור רואה בהם מצילים, חצי אחר – כאיום.
-
הפוליטיקאים מייצרים שיח מתלהם, אך המוסדות שורדים.
דוגמה: ישראל וארה"ב. מערכת חזקה, אך תרבות ציבורית מתלהטת שמערערת אותה.
ישראל: תרבות פוליטית משתנה
-
לאורך שנות המדינה – קונצנזוס ממלכתי: צה"ל, היועמ"ש, בג"ץ – עוגנים לאומיים.
-
משנות ה-90 – עם התרחבות המערכת המשפטית, גברה הביקורת הפוליטית.
-
בעשור האחרון – השיח הפוליטי השתנה:
-
שומרי הסף מוצגים כסוכנים פוליטיים.
-
רשתות חברתיות מעצימות את הקיטוב.
-
הציבור מאבד אמון – לפי עמדותיו הפוליטיות.
-
במקום תרבות של איזונים – מתהווה תרבות של "או אנחנו או הם".
ארה"ב: הפוליטיזציה של הכול
-
עד שנות ה-90: העליון נחשב מקצועי; הפוליטיקה – ממלכתית יחסית.
-
מאז: כל מוסד הפך לזירת קרב אידיאולוגית.
-
השיא: דיונים על פסיקות העליון, ה-FBI, ואפילו ועדות של הקונגרס – כחלק ממלחמת תרבות.
-
טראמפ וממשיכיו תרמו לערעור תרבות האמון הבסיסי.
מה קורה כשהתרבות משתנה?
-
שומרי סף נעשים זהירים מדי – מחשש לתקיפה.
-
הם מאבדים גיבוי ציבורי – מה שמקל על רפורמות נגדם.
-
התקשורת עצמה הופכת ל"שחקן" ולא לבעל ברית של שקיפות.
-
גם שופטים, יועצים, מבקרים – מאמצים שפה פוליטית.
כך נוצרת ספירלה של אי-אמון: הציבור כבר לא מבדיל בין שומרי סף לשחקנים פוליטיים.
מסקנות
-
חוקי יסוד וחוקות חשובים – אך תרבות פוליטית היא הקרקע שמחזיקה את הדמוקרטיה.
-
כאשר מנהיגים מעודדים ציבור לזלזל במוסדות, לשפוט שופטים לפי אג'נדה, ולראות את הפקידות כ"אויבת" – גם החוק לא יעצור את ההתדרדרות.
-
חינוך אזרחי, תקשורת אחראית, ומנהיגות ממלכתית – חיוניים לשימור עצמאות שומרי הסף.
