… והמאבק שנמשך עד 2025 …
בינואר 2023, כשהקואליציה הימנית בראשות בנימין נתניהו עלתה לשלטון ברוב מוחץ של 64 מנדטים, זה היה רגע היסטורי. אחרי שנים של שלטון שופטים – המהפכה החוקתית של אהרן ברק שהפכה את בג"ץ לממשלת-על – הגיע הזמן לתקן.
הרפורמה המשפטית, שהוכרזה על ידי שר המשפטים יריב לוין, לא הייתה "הפיכה משטרית" כמו שהשמאל צעק – היא הייתה תיקון דמוקרטי פשוט: להחזיר את הכוח לנבחרי הציבור, לצמצם את ההתערבות הלא-נבחרת של בג"ץ, ולהפוך את ישראל לדמוקרטיה נורמלית כמו בארה"ב או באירופה.
אבל השמאל, בעזרת הפגנות אלימות, איומי סרבנות מצה"ל, והתקשורת הישנה, עצר אותה כמעט לגמרי.
ב-2025, אחרי המלחמה בעזה והניצחון החלקי, הרפורמה מחודשת – אבל המשבר עמוק מתמיד.
המאמר הזה יפרט את הרפורמה מנקודת מבט ימנית: מה הייתה, למה נכשלה חלקית, מה נשאר, ומה צריך לעשות עכשיו.
1. הרקע: למה הרפורמה הייתה הכרחית – שנים של שלטון שופטים
מנקודת מבט ימנית, הרפורמה לא נולדה ב-2023 – היא תגובה לשנים של התערבות בג"ץ בכל דבר: פסילת חוקי גיוס חרדים, חסימת גירוש מסתננים, התערבות בהחלטות ביטחוניות כמו פינוי מאחזים או מבצעים בעזה. אהרן ברק, ב-1995, המציא "מהפכה חוקתית" מחוקי יסוד פשוטים, והפך את בג"ץ למחוקק-על. עילת הסבירות? זכות עמידה רחבה? הכל שפיט? אלה כלים שמאלניים שחסמו ממשלות ימין. הסקרים הראו: האמון בבג"ץ בקרב מצביעי ימין היה כבר אז מתחת ל-30%. הרפורמה הייתה הניסיון להחזיר איזון – לא להרוס את הדמוקרטיה, אלא להציל אותה משלטון מיעוט שמאלני לא נבחר.
2. תוכנית הרפורמה: מה לוין הציע – פשוט, דמוקרטי, נחוץ
ב-4 בינואר 2023, לוין הכריז על הרפורמה – חבילה של חוקים להחזרת הכוח לכנסת ולממשלה:
- צמצום עילת הסבירות: בג"ץ לא יוכל יותר לפסול החלטות ממשלה כי הן "לא סבירות" בעיני שופטים שמאלנים. זה כלי שפסל מינויים פוליטיים, החלטות ביטחוניות, ותקציבים לישיבות.
- שינוי הוועדה לבחירת שופטים: במקום ועדה שבה לשופטים וללשכת עוה"ד (שמאלנית) כוח וטו, להפוך אותה לפוליטית יותר – רוב לקואליציה, כדי שהשופטים ישקפו את רצון העם, לא את האליטה הישנה.
- פסקת התגברות: אם בג"ץ פוסל חוק – הכנסת תוכל להתגבר עליו ברוב של 61 ח"כים. זה קיים בכל דמוקרטיה נורמלית.
- פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה: הפרדת ייעוץ משפטי מחקירות, כדי שהיועמ"שית לא תוכל לחסום את הממשלה בכל צעד (כמו שגלי בהרב-מיארה עושה מאז 2022).
- חוקים נוספים: הגבלת כהונת שופטים, צמצום זכות עמידה, מניעת התערבות בג"ץ בחוקי יסוד.
הימין ראה בזה רפורמה מתונה – לא כמו בהונגריה או פולין, אלא כמו בארה"ב, שם הנשיא ממנה שופטים פוליטיים. אבל השמאל צעק "סוף הדמוקרטיה" והפגין במאות אלפים.
3. המאבק ב-2023: הפגנות, סרבנות – והניצחון החלקי
הרפורמה עוררה את ההפגנות הגדולות בהיסטוריה: מאות אלפים בקפלן, שביתות, איומי סרבנות מטייסים ומילואימניקים. השמאל קרא לזה "מאבק על הבית", אבל בימין ראינו בזה ניסיון הפיכה: טייסים מאיימים לא לטוס, אלופים חותמים מכתבים נגד הממשלה, ההסתדרות משביתה את הכלכלה. ביולי 2023 עבר החוק הראשון: ביטול עילת הסבירות (64-0, בגלל חרם אופוזיציה). זה היה ניצחון – אבל אז בא 7 באוקטובר. המלחמה עצרה הכול: ממשלת חירום עם גנץ, הרפורמה הושהתה. השמאל חשב שזה סוף – אבל זה היה רק הפסקה.
4. 2024: בג"ץ מבטל – אבל הימין לא מוותר
ב-1 בינואר 2024, בג"ץ – ב-15 שופטים, ברוב דחוק של 8-7 – ביטל את חוק ביטול הסבירות. זה היה תקדים: בג"ץ פוסל חוק יסוד! מנקודת מבט ימנית, זה הוכיח את הצורך ברפורמה: שופטים לא נבחרים מבטלים רצון הרוב. אבל המלחמה המשיכה, והרפורמה נדחתה. לוין סירב למנות נשיא חדש לבג"ץ (יצחק עמית), יצר משבר – וזה עבד: הוועדה נשארה משותקת, והרכב בג"ץ נשאר שמרני יותר.
5. חידוש הרפורמה ב-2025: ניצחונות חלקיים תחת אש
ב-2025, עם דעיכת המלחמה, הרפורמה חוזרת – הפעם בהדרגה, תחת "ערפל המלחמה". במרץ 2025 עבר חוק שינוי הוועדה לבחירת שופטים: במקום נציגי לשכת עוה"ד, עו"ד מטעם קואליציה ואופוזיציה; צמצום רוב מוגבר לרוב פשוט; מנגנון החלפה במבוי סתום (אחרי שנה, החלפת רשימות). החוק ייכנס לתוקף אחרי הבחירות הבאות – ניצחון חלקי, אבל צעד גדול להפוליטיזציה של המינויים. לוין, סער ורותמן דחפו את זה כ"איזון" – אבל השמאל צעק "קופ ד'אטה". באפריל 2025 נתניהו דוחף עוד: ניסיון לפטר את ראש השב"כ רונן בר, הצבעת אי-אמון ביועמ"שית, חקיקה נגד ארגוני שמאל זרים. בינואר 2025 עמית מונה לנשיא בג"ץ – אבל לוין מסרב להכיר, יוצר משבר חוקתי.
| מרכיב הרפורמה | סטטוס 2023 | סטטוס 2024 | סטטוס 2025 (נובמבר) |
|---|---|---|---|
| ביטול סבירות | עבר ביולי | בוטל בבג"ץ (ינואר) | לא חודש, אבל בג"ץ משתמש בעילה שוב – זעם ימני |
| שינוי ועדה | נדחה | משבר מינויים | עבר במרץ, ייכנס אחרי בחירות; מינויים פוליטיים מתקדמים |
| פסקת התגברות | נדחתה | לא קודמה | בדיונים; תמיכה גורפת בימין (70% בסקרים) |
| פיצול יועמ"ש | נדחה | חסום | ניסיונות לפטר בהרב-מיארה; חקיקה בהכנה |
| אחרים | – | – | חקיקה נגד עמותות זרות, פוליטיזציה של משטרה/שב"כ |
הימין רואה בניצחונות האלה הוכחה: הרפורמה חיה, למרות ההפגנות שחזרו אבל חלשות יותר.
6. ההשלכות: אובדן אמון, אבל תקווה לעתיד
ב-2025 האמון בבג"ץ בקרב ימין – פחות מ-20%. הרפורמה חלקית הצילה חלק מהדמוקרטיה, אבל צריך יותר: פסקת התגברות מלאה, הגבלת בג"ץ בחוקי יסוד. השמאל השתמש במלחמה כדי להאשים אותנו – אבל 7/10 הוכיח: שלטון שופטים חלש את הביטחון. נתניהו, למרות המשפטים, הוא היחיד שמוכן להילחם.
סיכום: הרפורמה – לא סוף, אלא התחלה
הרפורמה של 2023 הייתה ניסיון אמיץ להחזיר את ישראל לעם. היא נעצרה, אבל חודשה ב-2025 – ועכשיו, עם ניצחונות כמו שינוי הוועדה, אנחנו קרובים יותר. מנקודת מבט ימנית: בלי רפורמה מלאה, אין דמוקרטיה. העם בוחר – העם שולט. לא בג"ץ.
