"ממלכתיות" הייתה פעם מילה קדושה בימין הישראלי. היא הייתה המורשת של ז'בוטינסקי ובגין: המדינה מעל הכול, הציות לחוק גם כשאנחנו בשלטון, הכרה בסמכות המוסדות גם כשאנחנו חלוקים עליהם. כשהימין הפסיד בחירות – הוא קיבל את הדין. כשהשמאל הפסיד – הוא הפך את המדינה לשדה קרב. והיום, ב-2025, אחרי שלוש שנים של שיח רדיקלי מהשמאל, המושג "ממלכתיות" הפך בעיני רוב הימין לבדיחה מרה – כלי נשק שבו משתמשים רק נגדנו.
1. ממלכתיות כפי שהימין הבין אותה תמיד
בגין פירק את האצ"ל והכפיף אותו לצה"ל. הוא סירב למרוד גם כשחשב שהשלטון עוין. ז'בוטינסקי דרש "הדרת המלכות" – כבוד למוסדות המדינה. ב-77', כשהימין עלה לשלטון לראשונה, בגין לא נקם, לא פיטר את כל השמאל מהשירות הציבורי, לא מינה מקורבים בכל תפקיד. הוא שמר על ממלכתיות.
הימין תמיד האמין: ננצח בקלפי – נשלוט. נפסיד – נחכה בסבלנות. זו הייתה הממלכתיות שלנו.
2. השבר הגדול: 2023 – השנה שבה השמאל זרק את הממלכתיות לפח
ברגע שהרפורמה המשפטית הוכרזה בינואר 2023, השמאל עבר למצב "הכול מותר":
- טייסי מילואים 37 ו-41 הכריזו סרבנות פומבית ("לא נטוס תחת דיקטטורה").
- אלופים במילואים חתמו על מכתבים שקראו "להפסיק את ההפיכה המשטרית".
- ראשי שב"כ ומשטרה לשעבר יצאו בהצהרות פוליטיות חסרות תקדים.
- ההסתדרות הכריזה על שביתה כללית פוליטית – דבר שלא קרה מעולם.
- קציני מילואים בכירים איימו שלא יתייצבו אם הרפורמה תעבור.
זה לא היה מאבק על חוקים. זה היה ניסיון הפיכה שלטונית בלי טנקים. והכול תוך שימוש בצבא, בכלכלה ובמוסדות המדינה כנשק נגד ממשלה נבחרת.
3. השיח הרדיקלי ששחית את השפה עצמה
השמאל המציא שפה חדשה שבה כל דבר ימני הוא "פשיסטי", "דיקטטורי", "סוף הדמוקרטיה":
- בנימין נתניהו = היטלר (שלטים בהפגנות בקפלן).
- יריב לוין ואיתמר בן-גביר = גבלס וגרינג.
- כל מי שתמך ברפורמה = "תומך דיקטטורה".
- בג"ץ הפך מ"שומר הדמוקרטיה" ל"מלך" – והמלך הפך לאלוהים.
באותה נשימה, אותם אנשים דרשו מאיתנו "ממלכתיות". כלומר: תמשיכו לציית לבג"ץ שפוסל אתכם, תמשיכו להתגייס לצבא שקציניו מאיימים עליכם, תמשיכו לכבד מוסדות שמשמשים נגדכם.
4. התוצאה: הימין למד את הלקח – ממלכתיות חד-צדדית היא התאבדות
אחרי 7 באוקטובר 2023, כשהימין ציפה שהשמאל יתעשת – ההפך קרה. שבועות ספורים אחרי הטבח, חזרו ההפגנות בקפלן. חזרו הקריאות "בושה!" לנתניהו. חזרו האשמות שהמלחמה היא "מלחמה פרטית של ביבי". אנשי "אחים לנשק" המשיכו לאיים בסרבנות גם תוך כדי מלחמה.
ב-2025, כשממשלת הימין מנסה למנות מפכ"ל או פרקליט מדינה – השמאל צורח "סוף הדמוקרטיה". אבל כשהיועמ"שית חוסמת את הממשלה בכל צעד – זה "ממלכתיות".
המסקנה של הימין פשוטה: אם ממלכתיות פירושה שהימין תמיד מציית והשמאל תמיד מורד – אז אנחנו לא משחקים יותר במשחק הזה.
5. הממלכתיות החדשה של הימין: נאמנות לרוב הדמוקרטי, לא למיעוט האלים
ב-2025 אנחנו רואים את השינוי בעיניים:
- הימין כבר לא מקבל אוטומטית את פסיקות בג"ץ כ"קדושות".
- ח"כים מהימין מדברים בגלוי על פסקת התגברות, על שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, על פיצול תפקיד היועמ"ש.
- בציבור הימני יש תמיכה גורפת (מעל 70% בסקרים של ערוץ 14 ומכון מדגם) ברפורמה מלאה – כי "אם השמאל השתמש בצבא נגדנו, למה אנחנו צריכים להמשיך להקריב את ילדינו בשביל מדינה ששונאת אותנו?"
- השיח בערוץ 14, בג'ודיאה TV, בטוויטר הימני – כבר לא מתנצל. הוא תוקף חזרה. הוא קורא ל"ממלכתיות הדדית" או שלא תהיה בכלל.
6. הדוגמאות הקטנות שמראות את השחיתות המוחלטת של המושג
- כשנתניהו ניסה לפטר את ראש השב"כ רונן בר (2025) – השמאל צרח "סוף הדמוקרטיה".
- כשגלי בהרב-מיארה מסרבת לייצג את הממשלה בבג"ץ – זה "ממלכתיות".
- כשקציני מילואים מאיימים בסרבנות – זה "מאבק על הבית".
- כשחיילי גולני מסרבים להצטלם עם בן-גביר – זה "חופש ביטוי".
- אבל כשחייל דתי שם תג "מי שטרף את עזה" – פותחים לו חקירה פלילית.
סיכום: השמאל הרג את הממלכתיות – ועכשיו הוא מתלונן שהימין לא מת
השיח הרדיקלי של 2023–2025 לימד את הימין לקח ברזל: במדינה שבה השמאל מוכן להשתמש בכל כלי – צבא, כלכלה, משפט, תקשורת – כדי למנוע מהימין לשלוט גם כשהוא מנצח ברוב עצום, אין יותר מקום לממלכתיות חד-צדדית.
הימין של 2025 לא אנרכיסטי. הוא לא רוצה מהפכה אלימה. הוא רוצה דמוקרטיה אמיתית: מי שמנצח בבחירות – שולט. בלי בג"ץ שפוסל, בלי יועמ"שית שחוסמת, בלי טייסים שמאיימים.
אם זה אומר שצריך לפרק את המושג הישן של "ממלכתיות" ולבנות חדש – ממלכתיות של הרוב הדמוקרטי מול מיעוט שמסרב להפסיד – אז שיהיה.
כי בסוף, המדינה שייכת לעם. לא לקפלן. לא לבג"ץ. לא לטייסים שמאיימים עלינו. וזה בדיוק מה שהשמאל הרדיקלי לימד אותנו – בכאב, בדם, ובשלוש שנים של בגידה במושג שהיה פעם קדוש לכולנו.
