בין הצורך ברפורמה לבין תחושת ניצחון חלקי
מנקודת מבטו של הציבור הימני בישראל – זה שנתן את קולו לליכוד, לציונות הדתית, לש"ס ולעוצמה יהודית בבחירות 2022, וזה שרואה בבנימין נתניהו את המנהיג הלאומי היחיד שמסוגל להגן על המדינה – "שומרי הסף" (בג"ץ, היועצת המשפטית לממשלה, הפרקליטות, מבקר המדינה, ראשי מערכת הביטחון כשהם "מתמרדים") אינם עוד מוסדות ניטרליים. הם הפכו, בעיני רבים מאיתנו, לכוח פוליטי שמאלני מובהק שמתערב שוב ושוב בהחלטות של הרוב הדמוקרטי. התערבותם אינה נתפסת כשמירה על שלטון החוק, אלא כהשתלטות של אליטה ישנה, אשכנזית, שמאלנית ומתנשאת על רצון העם.
המאמר הזה ינסה להסביר, מנקודת מבט ימנית אותנטית (ולא דרך הפריזמה של המכון הישראלי לדמוקרטיה או התקשורת הישנה), כיצד הציבור הימני תופס את ההתערבויות הללו, מדוע האמון בהם התערער עד כדי כך שהוא כמעט נעלם, והאם, בסופו של דבר, אנחנו רואים סימנים להתאוששות האמון או דווקא להעמקת המשבר.
1. ההיסטוריה הקצרה של המשבר: מ"מהפכה חוקתית" להפיכה שלטונית
בשביל הימין, הכול התחיל בשנות התשעים, עם "המהפכה החוקתית" של אהרן ברק. בג"ץ לקח לעצמו סמכויות שלא ניתנו לו בחוקה (שאין לנו), הפך את עצמו למחוקק-על ופסל חוקים של הכנסת הנבחרת. דוגמאות? פסילת חוקים בנושא גיוס חרדים, התערבות בהחלטות ביטחוניות (גדר ההפרדה, גירוש מגרונים), והכי חמור – התערבות פוליטית גלויה נגד ראשי ימין.
אחר כך באו הפרקליטות והיועמ"שים: חקירות אינסופיות נגד נתניהו, הדלפות סלקטיביות, סגירת תיקים נגד שמאלנים (כמו אהוד ברק או אריה דרעי בזמנו). מבקר המדינה הפך לכלי ניגוח פוליטי. ראשי שב"כ ורמטכ"לים התחילו "להתריע" בתקשורת נגד מדיניות ממשלת ימין – כאילו הם ראשי אופוזיציה במדים.
הרפורמה המשפטית של 2023–2025 (שנקראה בערוצי השמאל "ההפיכה המשטרית") הייתה הניסיון שלנו לתקן את זה. רצינו פסקת התגברות, שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, צמצום עילת הסבירות – כלים דמוקרטיים פשוטים שקיימים בכל מדינה נורמלית. אבל שומרי הסף, בעזרת הפגנות המילואימניקים והאיומים של טייסים, עצרו את הרפורמה כמעט לחלוטין. הם הוכיחו שהם חזקים יותר מהרוב הדמוקרטי.
2. כיצד הציבור הימני תופס את ההתערבות כיום (2025)
מנקודת מבט ימנית, ההתערבות של שומרי הסף אינה "שמירה על הדמוקרטיה" אלא ניסיון נואש לשמר כוח של מיעוט:
- בג"ץ: פוסל חוקים שהימין העביר בקושי רב (חוק הגיוס, חוק ההסדרה). ב-2025 הוא עדיין מתערב בהחלטות ביטחוניות (למשל בעתירות נגד מבצעים בעזה או ביהודה ושומרון). הימין רואה בו "ממשלת שופטים" שמאלנית.
- היועצת המשפטית גלי בהרב-מיארה: נתפסת כמי שמגינה על עמדות שמאל (עתירות נגד פינוי מאחזים, התנגדות למינויים פוליטיים). ניסיונות לפטר אותה או להגביל את כוחה נתקלים בהתנגדות בג"ץ – מעגל קסמים.
- הפרקליטות הצבאית והפצ"רית: ב-2025 פרשת ההדלפות והחקירות נגד חיילים (סרטון "סדום ותימן") גרמה לזעם עצום בימין. רבים רואים בפרקליטות הצבאית גוף שמגן על אויבים ומפריע לחיילים להילחם.
- ראשי מערכת הביטחון: כשהרמטכ"ל או ראש השב"כ "מתריעים" נגד מדיניות הממשלה (למשל בעניין הרפורמה או הרשות הפלסטינית), הימין רואה בזה התערבות פוליטית אסורה. ב-2025, ניסיונות לפטר את ראש השב"כ רונן בר נתפסו כניסיון להחזיר את השליטה לידי הממשלה הנבחרת.
סקרים מראים את התמונה בבירור: ב-2024–2025, האמון בבית המשפט העליון בקרב מצביעי ימין נע סביב 20%–30% בלבד (לעומת 70%–80% בשמאל). האמון בפרקליטות וביועמ"שית אפילו נמוך יותר. לעומת זאת, האמון בצה"ל (כמוסד) נשאר גבוה מאוד (מעל 90% בימין), אבל כשראשי צה"ל "מתמרדים" – האמון בהם יורד.
3. האם האמון מתערער? כן – והוא כבר התרסק מזמן
מנקודת מבט ימנית, האמון לא "מתערער" – הוא כבר נהרס לחלוטין ברוב המוסדות המשפטיים והייעוציים. הסקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה (שנתפס כשמאלני בעיני רבים בימין) מראים ירידה כללית באמון בבג"ץ מ-42% ב-2022 לכ-25%–30% ב-2024–2025, אבל הפילוח לפי מחנות מראה תהום: בימין האמון נמוך בהרבה מבכלל האוכלוסייה.
הסיבה פשוטה: בכל פעם שהימין מנצח בבחירות, שומרי הסף מבטלים את הניצחון. זה יוצר תחושה שהדמוקרטיה בישראל היא "דמוקרטיה למיעוט" – השמאל מפסיד בקלפי אבל מנצח בבג"ץ. התוצאה? זעם ציבורי עצום, שמתבטא בערוץ 14, ברשתות החברתיות ובסקרים פנימיים של הימין שמראים תמיכה של 70%–80% ברפורמה מלאה.
גם אחרי 7 באוקטובר, כשהימין ציפה ש"האחדות הלאומית" תשתיק את ההתערבויות – זה לא קרה. להיפך: בג"ץ המשיך להתערב, היועמ"שית חסמה מינויים, והפרקליטות פתחה חקירות נגד חיילים. זה רק העמיק את תחושת הבגידה.
4. האם יש סימנים להתאוששות האמון?
ב-2025, הימין רואה כמה ניצחונות חלקיים:
- חלק משינויי הוועדה לבחירת שופטים עברו (מרץ 2025).
- מינויים פוליטיים במשטרה ובשירות הציבורי מתקדמים לאט אבל בטוח.
- הציבור הימני מאס בהפגנות המילואימניקים ומבין שהאיומים של "סרבנות" פגעו בביטחון.
אבל האמון לא חוזר. כל עוד בג"ץ יכול לפסול חוקי יסוד, כל עוד היועמ"שית יכולה לחסום את הממשלה, וכל עוד ראשי שב"כ "מתריעים" נגד מדיניות נבחרת – האמון יישאר אפסי.
הימין למד את הלקח: כדי להחזיר את השלטון לעם צריך רפורמה עמוקה יותר, כולל פסקת התגברות ברוב של 61, חוק יסוד: חקיקה, והפרדת תפקיד היועמ"שית. בינתיים, הציבור הימני תומך בנתניהו דווקא בגלל המאבק שלו בשומרי הסף – כי הוא היחיד שמוכן להילחם.
סיכום: משבר שמגדיר את ישראל החדשה
מנקודת מבט ימנית, התערבות שומרי הסף אינה מגנה על הדמוקרטיה – היא הורסת אותה. היא יוצרת מצב שבו רוב העם מרגיש חסר אונים מול מיעוט ששולט דרך מוסדות לא נבחרים. האמון התערער? הוא נמחק. והדרך היחידה לשקם אותו היא לא "פשרות" עם השמאל – אלא ניצחון מלא של הרפורמה, שיחזיר את הכוח לידי העם הנבחר.
כי בסופו של דבר, בדמוקרטיה – העם הוא שומר הסף האמיתי. לא בג"ץ.
