יש דברים שמכעיסים אותך, ויש דברים שאתה מרגיש צורך לדרוס עם D9. השקר על "רצח העם" בעזה הוא מהסוג השני.
זה לא סתם שקר תמים – זה נשק פסיכולוגי. מי שמפיץ אותו לא מחפש אמת, הוא מחפש לגיטימציה למשהו הרבה יותר פשוט: להכשיר את הקרקע ל־רצח העם האמיתי – של היהודים.
7 באוקטובר – שיעור בהגדרה האמיתית של "ג'נוסייד"
ב־7 באוקטובר, כשחמאס פלש ליישובי עוטף עזה, לא היה שם בלבול:
- טבח תינוקות במיטותיהם.
- שריפת משפחות חיים.
- אונס נשים לפני הריגה.
- ירי חסר הבחנה בכל מה שזז.
אם זה לא ניסיון לרצח עם, אז מה כן? הרי הם הכריזו בפה מלא – "נשחט, נגרש, נמחק" – והם ניסו ליישם את זה הלכה למעשה.
ההבדל היחיד בין הרצון שלהם לבין רצח עם מלא – זה שיש לנו צבא, ויש לנו נשק, ואנחנו לא מתנצלים על השימוש בו.
הצבא מול התעמולה
כשצה"ל פועל בעזה, הוא עושה את מה שכל מדינה הייתה עושה אחרי כזה טבח:
- סוגר את שטח האויב.
- מחסל תשתיות טרור.
- מנקה מנהרות.
- פוגע במי שיורה, לא במי ששותה קפה.
ובזמן שחיילי גולני ושריון מזיעים בתוך סמטאות צפופות, האויב יושב במרתף מתחת לבית ספר ושולח סרטון "מזעזע" לעולם. התקשורת, כמובן, קונה את זה — כי צילומים של פיצוצים מוכרים יותר מפרטים על 1,200 נרצחים יהודים.
הגיון מעוות במערב
במערב, כמות הרוגים בעזה נחשבת אוטומטית כהוכחה לרצח עם — בלי לבדוק אם מדובר במחבלים, בלי לבדוק אם הם ירו, בלי לבדוק אם הם הסתתרו מאחורי ילדים.
אבל תארו לכם מלחמת עולם שנייה שבה אחרי דצמבר 1941 העולם היה צועק על אמריקה "Stop the genocide" נגד יפן — בזמן שיפן מפציצה את פרל הארבור.
מגוחך? כן. בדיוק מה שקורה עכשיו? גם כן.
המספרים לא משקרים – אלא הם
אם ישראל באמת הייתה עושה "רצח עם" בעזה, עזה לא הייתה קיימת יותר. נקודה.
עם כוח האש שיש לנו, עם חיל האוויר, עם המודיעין, עם היכולות הטכנולוגיות — עזה הייתה יכולה להפוך לשטח חום-אפור בתוך 48 שעות. העובדה שזה לא קרה, למרות 7 באוקטובר, היא הוכחה שישראל מנהלת מלחמה מדודה מדי, לא אכזרית מדי.
ההבדל בינינו לבינם
- הם הורגים אזרחים כי הם אזרחים.
- אנחנו פוגעים במחבלים למרות שהם מסתתרים בתוך אזרחים.
הם צועקים "מהנהר לים" — כלומר, חיסול מוחלט.
אנחנו אומרים "שקט וביטחון" – כלומר, לחיות פה, לא להעלים אותם מהמפה.
שורת המחץ
"Genocide in Gaza" הוא השקר שמכסה על "Genocide in Israel" שהם ניסו לבצע – ושעדיין מתכננים לבצע.
ומי שמאמין להם, גם אם הוא לא שונא יהודים במודע, הופך לכלי משחק של האנטישמיות הכי עתיקה בעולם.
הם בונים עלינו שנהיה מנומסים, שנחפש אישור מוסרי.
אנחנו בונים על כך שנזכור – בשפה ברורה, עם נשק טעון – שזו מלחמה על הזכות שלנו לחיות.
