האם "דיפ סטייט" באמת קיים?

מבט אמפירי על מוסדות, כוח וחשאיות בממשל

המונח "Deep State" – "מדינה עמוקה" – הפך בשנים האחרונות למונח טעון פוליטית. יש הרואים בו תיאור מציאותי של רשת סמויה של בעלי כוח שאינם נבחרים; אחרים טוענים שמדובר בקונספירציה מסוכנת שנועדה לערער את אמון הציבור במוסדות הדמוקרטיים.

במאמר זה נבחן:

• מהו דיפ סטייט?

• כיצד הוא שונה משומרי סף?

• האם קיימות עדויות אמפיריות לקיומו?

• מתי מדובר בביקורת לגיטימית – ומתי בהסתה אנטי-דמוקרטית?

  Advertisement

  

הגדרה: מהו "דיפ סטייט"?

המונח מקורו בטורקיה של המאה ה-20, שם נחשפה רשת של אנשי צבא, משטרה וארגוני פשע שפעלה מאחורי הקלעים וניסתה להשפיע על הפוליטיקה.

בגרסאות העכשוויות, דיפ סטייט מוגדר כ:

רשת של מוסדות או פקידים במערכת הציבורית הפועלת באופן סמוי, לא נבחר, ולעיתים מנוגד למדיניות הממשלה הנבחרת.

חשוב להבדיל בין:

• שומרי סף לגיטימיים (כמו היועמ"ש, מבקר המדינה, בג"ץ)
  * חשוב כמובן לציין ואף להדגיש שבמדינת ישראל שלושת המוסדות האלו הפכו להיות מוקצים מחמת מיאוס בעיני הציבור בשל חתירתם האנטי-דמוקרטית תחת הממשלות הנבחרות דמוקרטית ע"י העם

• לבין פעולה סמויה ולא דמוקרטית שנועדה לחבל בשלטון הנבחר, אם וכאשר קיימת ( מצלצל מוכר ? מעניין מדוע) .

מתי אפשר לומר ש"דיפ סטייט" מתקיים?

כדי להבחין בין מיתוס למציאות, נדרש קריטריון אמפירי. חוקרים מציעים להבחין לפי 3 שאלות:

1. האם קיימת פעולה מאורגנת, מתואמת ולא שקופה, שמנוגדת לרצון הממשל?

2. האם מדובר בגורמים בלתי-נבחרים עם סמכות שלטונית?

3. האם יש יכולת פגיעה ממשית במדיניות, ללא בקרה מוסדית?

אם התשובה חיובית לשלושתן – ייתכן שיש דיפ סטייט. אם לא – כנראה שמדובר בשומרי סף לגיטימיים.

המקרה הישראלי: מיתוס או מציאות?

הטענה:

פוליטיקאים – בעיקר מימין – טוענים בעשור האחרון ש"מדינה בתוך מדינה" פועלת נגד מדיניות הימין:

• מערכת המשפט חוסמת חוקים.

• היועמ"שים "מסרבים לבצע".

• מערכת הביטחון "שומרת על קונצנזוס אוסלו".

• בכירי מערכת החוץ "מתנגדים לימין".

בחינה אמפירית:

• אין עדות למזימה מתואמת או פעולה סמויה.

• המנגנונים פועלים לפי חוקים, ובשקיפות יחסית.

• קיימת ביקורת מקצועית – לא חתרנות.

סיכום:

הטענות נשענות על פרשנות פוליטית לתפקוד מקצועי. דיפ סטייט במובנו הקונספירטיבי – לא קיים בישראל, אך יש מתחים בין הדרג הנבחר לדרג המקצועי.

המקרה האמריקאי: טראמפ, ה-FBI ו"סטיב באנון"

הטענה:

טראמפ והימין טענו ש"הדיפ סטייט" מונע שינוי:

• ה-FBI וה-CIA "שומרים על אג'נדת הממסד".

• "הבירוקרטיה העמוקה" סיכלה מדיניות.

• כתבי אישום פוליטיים (כמו ב-2023-2024) מוצגים כראיה.

בדיקה:

• תפקוד הרשויות היה מוסדי, חוקי ומתועד.

• לא הייתה מזימה סמויה, אלא בדיקה משפטית תקינה.

• גם כאשר טראמפ ניסה לפטר את ראשי ה-FBI, הקונגרס ובתי המשפט בלמו אותו.

מסקנה:

טענות "הדיפ סטייט" שימשו כנשק תודעתי – אך לא התגלו ראיות למערכת סודית שפועלת נגד הממשל הנבחר.

טורקיה: המקרה היחיד שבו דיפ סטייט היה אמיתי

ההיסטוריה:

• בשנות ה-90, נחשפה קבוצה המכונה "ארגון סוסורלוּק", שבה חברו:

  • גנרלים בכירים

  • אנשי ביטחון פנימי

  • אנשי מאפיה

• המטרה: לפגוע בכורדים ובאופוזיציה, תוך עקיפת החוק.

לאחר מכן:

• ב-2016: ניסיון הפיכה, שלפי ארדואן בוצע ע"י רשת של אנשי מערכת המשפט והצבא (מתואמים עם פטהוללה גולן).

• הטיהורים שבאו לאחר מכן – גם אם הגזימו – התבססו על שורשים אמיתיים.

מסקנה:

בטורקיה – דיפ סטייט אמיתי התקיים, ופעל מחוץ לבקרה דמוקרטית.

דיפ סטייט כאידיאולוגיה – לא כעובדה

המונח "דיפ סטייט" הפך בעולם למונח נפיץ שמשרת אינטרסים:

• פוליטיקאים נעזרים בו כדי להסית נגד שומרי סף חוקיים.

• ציבור מאוכזב מחפש בו הסבר לתחושת חוסר שליטה.

• תיאוריות קונספירציה מנצלות אותו כדי לייצר נראטיב של קורבנות.

אך בפועל:

• ברוב הדמוקרטיות, אין גוף סמוי שמנהל מדיניות חתרנית.

• יש פקידות מקצועית שמספקת איזון, ולעיתים מתנגשת עם הפוליטיקאים – במסגרת החוק.

מסקנות

• "דיפ סטייט" הוא יותר מונח פוליטי מאשר תופעה מוסדית.

• בישראל ובארה"ב – לא קיימות ראיות לגוף סמוי או חתרני.

• המתח בין שלטון נבחר למוסדות מקצועיים הוא טבעי – ואף חיוני – בדמוקרטיה.

Advertisement