המושג “דיפ סטייט” (Deep State), שמקורו בשיח הפוליטי האמריקאי, התגלגל בשנים האחרונות גם לזירה הפוליטית בישראל, והפך לכלי רטורי המשמש קבוצות שונות בימין ובשמאל להצדקת נרטיבים פוליטיים ולערעור על אמון הציבור במוסדות המדינה. המושג מתייחס לכאורה לקבוצה סמויה של בעלי כוח – פקידים בכירים, אנשי מערכת המשפט, התקשורת או המודיעין – הפועלים מאחורי הקלעים כדי להשפיע על מדיניות המדינה בניגוד לרצון הציבור או המנהיגים הנבחרים. עם זאת, בישראל, המושג עבר התאמה להקשר המקומי, והוא משמש ככלי פוליטי מגוון המשקף את הקיטוב החברתי והפוליטי העמוק. להלן ניתוח של התפתחות המושג, השימוש בו על ידי הימין והשמאל, והשפעתו על אמון הציבור במוסדות.
התפתחות המושג “דיפ סטייט” בישראל
המונח “דיפ סטייט” החל לחלחל לשיח הישראלי בעיקר בעשור האחרון, בהשפעת השיח הפוליטי האמריקאי, במיוחד בתקופת נשיאותו של דונלד טראמפ (2017–2021). בארה"ב, טראמפ ואנשי הימין השמרני השתמשו במונח כדי לתאר קבוצות בתוך הממסד – כמו סוכנויות המודיעין (FBI, CIA), התקשורת והביורוקרטיה הפדרלית – שלטענתם פעלו לערער את שלטונו. המונח תפס תאוצה בישראל בתקופת המשבר הפוליטי (2018–2022), שכלל ארבע מערכות בחירות רצופות ומשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בישראל, המושג עבר “לוקליזציה” והותאם למאפיינים המקומיים של החברה והפוליטיקה. במקום התמקדות בסוכנויות מודיעין כמו בארה"ב, המונח בישראל מתייחס בעיקר למערכת המשפט (הפרקליטות ובג"ץ), התקשורת המרכזית, ולעיתים פקידי ממשל בכירים או ארגונים כמו המשטרה והשב"כ. המושג הפך לשסתום רטורי להסברת כשלונות פוליטיים, התנגדות למדיניות, או תחושות של ניכור מהממסד.
שימוש ב"דיפ סטייט" על ידי הימין
הימין בישראל, במיוחד תומכי הליכוד וראש הממשלה נתניהו, אימץ את המושג “דיפ סטייט” כחלק מהנרטיב של “מלחמת האליטות נגד העם”. השימוש במונח זה התגבר במהלך חקירות נתניהו (תיקי 1000, 2000, 4000) ומשפטו, שהחלו ב-2016 והגיעו לשיא ב-2019–2020. הימין טען כי קיים ממסד משפטי-תקשורתי הפועל באופן מתואם כדי להפיל את נתניהו, שנבחר דמוקרטית, ולמנוע ממנו ליישם את מדיניותו.
מאפייני השימוש בימין:
- התקפה על מערכת המשפט: הימין הציג את הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה (אביחי מנדלבליט) ובג"ץ כחלק מ"דיפ סטייט" שפועל בניגוד לרצון הבוחר. דוגמאות כוללות טענות על חקירות מוטות נגד נתניהו או פסילת חוקים שקידם הימין (כמו חוק הלאום).
- ביקורת על התקשורת: עיתונים כמו “הארץ”, “ידיעות אחרונות” וערוצים כמו ערוץ 12 הוצגו כחלק ממערך תקשורתי המשרת את האליטות הישנות (המזוהות עם השמאל האשכנזי) ומפיץ “פייק ניוז” נגד הימין.
- רטוריקה פופוליסטית: המושג שימש להצגת מאבק בין “העם” (תומכי הימין, במיוחד מהפריפריה ומגזרים מסורתיים/מזרחיים) לבין “האליטות” (הממסד המשפטי, האקדמי והתקשורתי). נתניהו עצמו השתמש במונחים כמו “הם נגדנו” או “השמאל שולט במדינה” כדי לחזק נרטיב זה.
- רפורמת המשפט: ב-2023, במהלך ניסיונות הממשלה לקדם את הרפורמה המשפטית, המושג “דיפ סטייט” שימש להצדקת הצורך ב"תיקון" מערכת המשפט, שלטענת הימין הפכה לכוח עליון שאינו נתון לביקורת דמוקרטית.
דוגמאות קונקרטיות:
- במהלך משפט נתניהו, תומכיו טענו כי הפרקליטות היא “דיפ סטייט” שמנסה להפיל אותו באמצעות תיקים תפורים.
- הצירוף “הממסד המשפטי” הפך לקוד ל"דיפ סטייט" בנאומים של פוליטיקאים כמו יריב לוין ואיתמר בן-גביר, שקראו להגביל את כוחו של בג"ץ.
שימוש ב"דיפ סטייט" על ידי השמאל
השמאל בישראל, אם כי באופן פחות בולט, גם הוא עשה שימוש במושג “דיפ סטייט” או בנרטיבים דומים כדי לבקר את הימין, במיוחד בתקופות של שליטה ממושכת של הימין (מאז 2009). השמאל נוטה להשתמש במונח זה בצורה עקיפה יותר, תוך התמקדות ב"מסדרונות הכוח" של הימין, כגון ההשפעה של מתנחלים, גורמים דתיים-לאומיים, או קשרי הון-שלטון.
מאפייני השימוש בשמאל:
- ביקורת על השפעת המתנחלים: השמאל לעיתים מתאר את תנועת ההתנחלויות וארגונים דתיים-לאומיים כ"דיפ סטייט" שמשפיע על מדיניות הממשלה באופן לא דמוקרטי, במיוחד בנושאי יהודה ושומרון.
- קשרי הון-שלטון: השמאל טוען כי קבוצות עסקיות או בעלי הון התומכים בימין (כמו תורמים בינלאומיים או מקורבים לנתניהו) מהווים סוג של “דיפ סטייט” הפועל לקידום אינטרסים צרים.
- התנגדות לרפורמה המשפטית: במהלך מחאות 2023 נגד הרפורמה המשפטית, השמאל טען כי הימין מנסה ליצור “דיפ סטייט” משלו על ידי השתלטות על מוסדות המדינה, כמו מינוי מקורבים לוועדות מינוי שופטים או שליטה על המשטרה.
- שימוש אירוני: חלק מהשמאל משתמש במונח “דיפ סטייט” באופן סרקסטי כדי ללעוג לטענות הימין, תוך טענה כי הימין עצמו הוא שמקדם ממסד סמוי תחת שלטונו.
דוגמאות קונקרטיות:
- מאמרים ב"הארץ" תיארו את השפעת המועצות האזוריות ביהודה ושומרון כ"דיפ סטייט" שמכתיב מדיניות לסיפוח.
- במהלך המחאות נגד הרפורמה המשפטית, מפגינים טענו כי ממשלת נתניהו מנסה להחליף את “הדיפ סטייט המשפטי” ב"דיפ סטייט ימני" שישרת את האינטרסים שלה.
השפעה על אמון הציבור במוסדות
השימוש במושג “דיפ סטייט” על ידי הימין והשמאל תרם משמעותית לירידה באמון הציבור במוסדות המדינה, תופעה שהתגברה בעשור האחרון. על פי סקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה (2020–2023), האמון במוסדות כמו הכנסת, מערכת המשפט והתקשורת נמצא בשפל היסטורי, כאשר פחות מ-30% מהציבור מביע אמון גבוה במוסדות אלה. השימוש ב"דיפ סטייט" משפיע על האמון בדרכים הבאות:
-
ערעור על הלגיטימיות של מוסדות:
- הימין, על ידי תיאור מערכת המשפט כ"דיפ סטייט", מערער על האמון בפרקליטות ובבג"ץ, ומציג אותם כמוטים פוליטית ולא נייטרליים.
- השמאל, על ידי תיאור השפעות הימין כ"דיפ סטייט", מפחית את האמון בממשלה ובמוסדות שהימין שולט בהם, כמו המשרד לביטחון לאומי.
-
הגברת הקיטוב:
- המושג מחזק את הנרטיב של “אנחנו נגד הם”, כאשר כל צד רואה במוסדות המדינה כלי בידי היריב הפוליטי. זה מעמיק את השסעים החברתיים בין ימין לשמאל, חילונים לדתיים, ומרכז לפריפריה.
- לדוגמה, תומכי הימין עשויים לראות בבג"ץ אויב של המדינה, בעוד תומכי השמאל עשויים לראות במשטרה תחת שליטת הימין כוח מדכא.
-
ציניות כלפי דמוקרטיה:
- השימוש במונח מטפח תחושה שהמערכת הדמוקרטית מושחתת או נשלטת על ידי כוחות סמויים, מה שמוביל לאדישות פוליטית או תמיכה במנהיגים פופוליסטיים המבטיחים “לנקות את האורוות”.
- סקרים מראים כי צעירים (גילאי 18–34) נוטים במיוחד לאבד אמון במוסדות, בין היתר בשל תחושה שהם אינם משקפים את רצון הציבור.
-
השפעה על התנהגות הציבור:
- הירידה באמון מובילה לירידה בהשתתפות פוליטית מסורתית (כמו הצבעה) ולהגברת ההשתתפות במחאות או פעילויות מחוץ למערכת, כמו הפגנות נגד הרפורמה המשפטית ב-2023.
- במקביל, היא מעודדת הסתמכות על מקורות מידע אלטרנטיביים (כמו רשתות חברתיות), מה שמגביר את הפצת תיאוריות קונספירציה הקשורות ל"דיפ סטייט".
ניתוח השיח ברשתות החברתיות (מבוסס על יכולות ניתוח X)
על סמך ניתוח פוסטים ודיונים ברשת X בשנים האחרונות, ניתן לראות כי המונח “דיפ סטייט” מופיע לעיתים קרובות בהקשרים הבאים:
- בימין: פוסטים של משפיענים ימניים כמו ינון מגל או איתן אורקיבי משתמשים במונח כדי לתאר את הפרקליטות, בג"ץ או התקשורת כמי ש"מנהלים את המדינה מאחורי הקלעים". לדוגמה, במהלך 2023, פוסטים רבים קשרו את התנגדות הממסד לרפורמה המשפטית ל"דיפ סטייט שמגן על כוחו".
- בשמאל: המונח מופיע לעיתים רחוקות יותר, אך משמש לעיתים לתיאור השפעת גורמים כמו המועצות האזוריות ביהודה ושומרון או מקורבים לנתניהו. לדוגמה, פוסטים ממחאות 2023 טענו כי ממשלת הימין היא “דיפ סטייט חדש” שמבקש להשתלט על המוסדות.
- תגובות הציבור: תגובות לפוסטים מראות קיטוב חריף – תומכי הימין נוטים להסכים עם טענות על “דיפ סטייט משפטי”, בעוד תומכי השמאל לעיתים מגיבים בסרקזם או מכחישים את קיומו של “דיפ סטייט” תוך האשמת הימין בהמצאת קונספירציות.
מסקנה
המושג “דיפ סטייט” הפך בישראל לכלי פוליטי רב-עוצמה המשמש את הימין והשמאל להצדקת נרטיבים, האשמת יריבים פוליטיים וגיוס תמיכה ציבורית. הימין משתמש בו כדי לערער על הלגיטימיות של מערכת המשפט והתקשורת, בעוד השמאל משתמש בו לעיתים כדי לבקר את השפעת הימין על מוסדות המדינה. השימוש במונח זה מחזק את הקיטוב החברתי, מעמיק את חוסר האמון במוסדות, ומטפח תחושה של ניכור מהמערכת הדמוקרטית.
כדי להתמודד עם ההשפעות השליליות של המושג, יש צורך בשיח ציבורי שקוף יותר על תפקיד המוסדות, חיזוק האמון באמצעות רפורמות מאוזנות, והפחתת השימוש ברטוריקה קונספירטיבית. עם זאת, כל עוד הקיטוב הפוליטי ממשיך לעצב את השיח, סביר שהמושג “דיפ סטייט” ימשיך לשמש ככלי פוליטי משמעותי.
