ישראל רוצה להוביל את מהפכת המימן – אבל איפה היא באמת עומדת?
אם תשאלו את המצגות של משרדי הממשלה – ישראל עוד רגע הופכת ל"מעצמת מימן".
תשתיות חכמות, ייצור ירוק, יצוא לאירופה, אוטובוסים בלי זיהום, חיילים עם סוללות מימן, ותחנות דלק שיגיעו עד אילת.
אם תשאלו את המציאות – יש לנו בעיקר מצגות.
אז איפה באמת עומדת ישראל במרוץ הגלובלי למימן? מי משקיע? מה מתוכנן?
ומה הסיכוי שזו תהיה הצלחה – ולא עוד יוזמה עם כותרות ותמריצים, שמתפוגגת בקצב של פליטת אדי מימן?
החזון הלאומי: תוכנית מימן 2050
בשנת 2022 הכריזה הממשלה על כוונתה לקדם את תחום המימן הירוק, בעיקר דרך רשות החדשנות, משרד האנרגיה, מכון התקנים ושותפויות תעשייה.
היעד המוצהר:
- להפוך את ישראל ל"מעבדה חיה" לטכנולוגיות דלק תאי,
- לשלב מימן באוטובוסים ותחבורה ציבורית,
- ולהיות שחקן אזורי באספקת מימן ירוק לאירופה.
תקציב: עשרות מיליונים בלבד – חלקיק מהיקפי ההשקעה באירופה או סין.
תוצאה עד כה: בעיקר ועדות, מסמכי מדיניות, ותמריצים לפיילוטים בודדים.
מי כן עושה?
מקורות – חלוץ מפתיע
חברת המים הלאומית היא בין הגופים הבודדים שכבר הקימו מתקן פיילוט קטן לייצור מימן ירוק, על בסיס אנרגיית השמש ומים מותפלים.
החזון: להפעיל חלק מהשימושים בתחנות השאיבה באמצעות מימן, ולפתח טכנולוגיה שאפשר לייצא.
רפאל
מפתחת מערכות דלק תאי עבור חיילים בשטח – סוללות מימן ניידות, קלות, נטענות במהירות, שלא תלויות בשמש או במקור חשמל חיצוני.
כיום בפיילוטים מתקדמים עם משרד הביטחון.
התעשייה האווירית
פיתחה פרויקטים של רחפנים קטנים עם הנעה באמצעות תאי דלק, שמאריכים משמעותית את זמן הטיסה.
כמו כן, בוחנת שילוב של מימן בטיסות קצרות טווח עתידיות.
הייטק ישראלי – הרבה דיבורים, מעט דלק
ישנם כ-15 סטארט-אפים בישראל שעוסקים בפתרונות מימן:
- אלקטרוליזה,
- תאי דלק,
- מערכות בטיחות ואחסון,
- אינטגרציה לתחבורה וייצור תעשייתי.
אבל רובם בשלב ראשוני מאוד. השקעות זרות? דלות.
מכירות בפועל? כמעט אפסיות.
למה קשה לפרוץ?
- חוסר ודאות רגולטורית – אין עדיין תקינה מלאה למתקני ייצור והובלת מימן בישראל.
- שוק קטן – ישראל אינה שוק שמצדיק השקעות מסחריות גדולות, במיוחד בלי תמריצים.
- חוסר סינכרון בין משרדי הממשלה – משרד האנרגיה מקדם פיילוטים, אך אין בשלב זה תוכנית תחבורתית מתואמת או חזון ייצוא ברור.
- מחסור בגזים ירוקים זולים – כדי לייצר מימן ירוק, צריך הרבה מאוד חשמל ירוק. לישראל אין ממנו די.
מה כן מבטיח?
- קירבה לאירופה – אם נבנה יכולת הפקת מימן בירדן או בערבה בשילוב אנרגיה סולארית, ייתכן שאפשר יהיה לייצא לאירופה דרך קפריסין או יוון.
- יתרון טכנולוגי – במוצרים נישתיים כמו רחפנים, אמצעי לחימה, תאי דלק ניידים – לישראל יש יכולות מוכחות.
- יכולת מו"פ גבוהה – אם יינתנו תמריצים, המוח הישראלי עשוי לייצר פתרונות פורצי דרך בשוק שמגלגל מאות מיליארדים.
מגלומניה ירוקה?
הבעיה בישראל היא לא שאין רעיונות – אלא שיש עודף הצהרות, חוסר תקצוב וניוון ביורוקרטי.
כמו גז טבעי, תחבורה חכמה או מעבר לאנרגיה מתחדשת – גם בתחום המימן ישראל נוטה לדבר הרבה ולעשות מעט, ואז לרדוף אחרי הרכבת שכבר עזבה את התחנה.
סיכום:
ישראל לא חייבת להיות מעצמה – אבל כן יכולה להפוך לשחקן נישתי חשוב.
אם הממשלה תפסיק לדבר ותתחיל להשקיע –
אם הרגולציה תותאם למציאות –
ואם יינתן אופק יצוא אמיתי –
אז אולי, אולי, החלום על תחנת מימן בחולון לא יישאר פנטזיה.
